ס סנהדרין כתב עת לחשיבה הלכתית יוצרת
מערכת כלכלה יוזמה מחקר פסיקה זווית בלוגים ערוץ על פסק ספרים  מאמר מערכת ﷯בית הדין הרבני נ. בית הדין הרבני או הגט המאוסה בשנת 2014, שבע שנים לאחר תאונה הקשה שהותירה את בעלה במצב של צמח, פסק הרכב של שלושה דיינים בראשות הרב אוריאל לביא מבית הדין בצפת, בפסק דין חדשני, כי האישה תקבל גט מבעלה. לצורך פסיקה חדשנית זו, נועץ בית הדין במשך שנה וחצי עם גדולי הרבנים. כמו בכל נושא אחר בהלכה, רבו החולקים על הכרעה זו. אלא שהפעם, לא הסתפקו החולקים בהבעת דעותיהם ההלכתיות אלא דאגו – כנראה – למצוא יהודי מבני ברק שהיה מוכן להגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול לערעורים נגד פסק הדין מצפת. לכאורה, העניין פשוט והוא היה אמור להסתיים עוד לפני שהתחיל: אין בחוק של מדינת ישראל מקום כלשהו להגשת ערעור על פסק דין כלשהו שהמערער איננו צד לו. וממילא, אותה ערכאת ערעור איננה מוסמכת לדון בערעור שכזה. יש לזכור – למרות שקביעה זו איננה נעימה לאוזניהם של רוב הדיינים – כי סמכותם של בתי הדין הרבניים במדינת ישראל נובעת מחוקי המדינה ולא מההלכה היהודית. מקום שהחוק לא מקנה לבית דין רבני סמכות לדון בעניין מסויים, הוא מנוע מלדון בו. איך זה פועל במציאות? כאשר אותו יהודי מבני ברק הגיש את ערעורו למזכירות בית הדין הרבני הגדול, זו היתה חייבת לקבל אותו ולפתוח תיק, שהרי לא מתפקידה של המזכירות לקבוע מה לקבל ומה לא לקבל. מאידך, אין בתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג תקנה המסמיכה את בית הדין לדחות על הסף את הערעור מחוסר סמכות, מבלי לשמוע את המערער! לפי תקנה קמז. על בית הדין לקבוע תאריך לדיון בערעור. בתאריך שנקבע, רשאי המערער להשמיע את טענותיו לביסוס הערעור. בית-הדין רשאי – לאחר ששמע את המערער - לדחות את הערעור מיידית, בלא שהמשיב (במקרה שלנו: האישה שקבלה את הגט) יידרש להשיב עליו. האם בית הדין יהיה חייב לדחות את הערעור מחוסר סמכות על פי חוק? נראה לי ברור שבמידה והמשיב-האישה לא תופיע לדיון ולא תשיב לערעור ולא תעלה טענת חוסר סמכות, בית הדין לא יהיה חייב לדחות את הערעור על הסף בגלל טענת חוסר סמכות שאף אחד לא העלה בדיון. זאת ועוד, בית הדין הרבני לא ידחה על הסף ערעור בגלל חוסר סמכות על פי חוק אם, מבחינה הלכתית, הוא יחליט שיש מקום לערעור. ההלכה היהודית מכירה בזכותו של כל אדם בישראל להיות בעל דין בכל תביעה ממונית או בענייני אישות מדין "כל ישראל בעלי דין הם". כמו בבג"ץ, לכל יהודי מעמד לפתוח בהליך בבית דין רבני, נגד יהודי אחר, גם בעניין שאין הוא צד לו. היותה של המשיבה-האישה, שקבלה את הגט, מגורשת או לא, יכול להשפיע על כל יהודי אחר. שהרי במידה ונפל פגם בגט והיא תתחתן בשנית, ילדיה יהיו ממזרים ודבר זה יכול לפגוע בכל יהודי אחר שירצה להתחתן עם אחד הילדים שלה. האם הזמנת המשיבה-האישה לדיון עשויה לפתור את הבעייה? לעניות דעתי, לא. מצד אחד, גם אם היא תעלה טענת חוסר הסמכות על פי חוק, אין זה יחייב את בית הדין לדחות על הסף את הערעור, מהטעמים שהעלנו לעיל. דבר שני, מבחינת האישה, קיים חשש סביר שבית הדין הגדול ידון בערעור ויוציא מתחת ידו החלטה הנוגעת לתוקפו של הגט. במיוחד כאשר ישנם בבית הדין דיינים הדורשים את ביטול הגט מצפת. לכאורה, הדרך היחידה עבור האשה למנוע את פסילת הגט ואו הדיון החוזר בו היא הגשת עתירה לבג"ץ. וכך היא פעלה. היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, הודיע כי הוא מתייצב ומגיש עמדה בעתירה נגד הדיון בערעור על "הגט מצפת" . עמדתו שהוגשה לבג"ץ היא שמגיש הערעור על הגט, שלא היה בעל דין בהליך בבית הדין האזורי, אינו בעל מעמד להגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול. לכן היה על בית הדין הרבני הגדול להדוף את הערעור שהוגש על הגט מבלי לקיים בו כל דיון. עוד סבור היועץ המשפטי לממשלה, כי אין לאפשר למערער, הנעדר כל מעמד, "לגרור" את העותרת-האישה לדיון בבית הדין הרבני הגדול, על כל ההשלכות והסיכונים הכרוכים בו. ראה לעיל את ההסתייגויות שלי על עמדה זו. לכאורה, מדובר כאן בסוגיה שהיא פרוצדוראלית במהותה, ולא בעניין הלכתי, כך טוענים בסביבתו של היועץ המשפטי לממשלה. האמנם? ראשית, הגם שהדיון בעתירה לבג"ץ הוא אכן פרוצדוראלי בלבד – סמכות בית הדין לדון בערעור שהוגש על ידי צד שלא היה צד לפסק הדין עליו מערערים – השלכותיה של העתירה הנן הלכתיות: מה מעמדה של האישה שקבלה את הגט מצפת ? קבלת העתירה מונעת כל דיון נוסף בנושא הלכתי עקרוני זה. על גט מסוג זה תעמוד עננה שלא תפוג בזמן הקרוב. גם דיון במועצת הרבנות הראשית בעניין זה לא תסלק את העננה והספקות הקשורים לגט מצפת. לכאורה, קבלת העתירה ומניעת הערעור מהוות הישג גדול לאישה. אני לא משוכנע בדבר. כאמור לעיל, ההלכה היהודית מעניקה לכל יהודי מעמד בכל עניין ממוני ואו ענייני אישות. מהו הקפה של זכות זו שלרוב איננה מוכרת בחוק המדינה (כאשר מדובר על סמכויות בתי הדין הרבניים ההולכות ומצטמצמות)? הליך הערעור איננו מוכר בהלכה היהודית. הוא הומצא במדינת ישראל על פי רוח הזמן. מאידך, תורת התקדימים לא אומצה במערכת הרבנית ולכן פסקי דין של בית הדין הרבני הגדול אינם מחייבים את בתי הדין האזורים. האם לא הגיע הזמן לשנות מצב זה כדי להעניק למערכת המשפטית הרבנית אחידות ומשקל ראלי יותר בחיי החברה הישראלית. מניעת הדיון בערעור מונעת דיון רציני גם בעניין זה. האם גט הוא באמת סופי? האם גיור הוא באמת סופי? בשני המקרים מוציא בית הדין הרבני "מעשה בית דין" שאמור לשים קץ לכל דיון נוסף בשני הנושאים הכל כך רגישים. במציאות, מעשה בית דין איננו מונע חידוש הדיונים ואפילו ביטול גיורים לאחר יותר מ-15 שנה. מניעת הדיון בערעור לא מאפשרת להעלות את הנושא לדיון מעמיק. מן הראוי שבתי הדין הרבניים יתאימו את תקנות הדיון שלהם שאינן עונות לרוב השאלות הבסיסיות הנשאלות בכל מערכת משפטית תקינה. אבל נראה שהדיון בבג"ץ לא רק פרוצדוראלי בלבד כנטען בסביבת היועץ המשפטי לממשלה, אך גם לא הלכתי: הוא נובע ממלחמות פנימיות בין בתי הדין הרבניים, בין דיינים מזרמים שונים. זאת, אפילו עתירה לבג"ץ לא מסוגלת לפתור.